קינואה

הקינואה היא צמח חד שנתי גבוה, עמיד ביותר, המסוגל לגדול בתנאי סביבה קשים, גם בגובה של כ- 4000 מטר מעל פני הים

מיכל צ'רניסקי - מאמן כושר אישי, תזונאית קלינית

הקינואה זקוקה לאדמה בעלת מליחות גבוהה, ולתנאי מזג אוויר קיצוניים: קור בלילה וחום ביום.
מקורה באזור הרי האנדים בדרום אמריקה, לפני כ- 5000 שנים, שם היוותה מזון בסיסי, ביחד עם התירס ותפוחי האדמה, והיתה קדושה לבני האינקה, שכינו אותה "Chisaya mama" או בתרגום "אם כל הדגנים",ובאופן מסורתי קיסר האימפריה היה זורע את הזרעים הראשונים כל שנה.

לאחר כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים, נאסר על בני האינקה לגדל את צמח הקינואה עקב מעמדו המקודש, והוא נתפס ע"י הספרדים כצמח מספוא לבהמות.

בשנות ה-80 התגלתה הקינואה ע"י שני חוקרים אמריקנים, אשר החלו לגדלה גם בארה"ב, במהלך השנים צברה פופולאריות רבה בקרב העולם המערבי, ולאחרונה הפכה לטרנד חדש גם בענף המזון הישראלי. היא אמנם מכונה "דגן -על" או "אם כל הדגנים" כיוון שעשירה יחסית בחלבון איכותי וזמין, אך בניגוד לדעות הרווחות, אינה דגן אמיתי ואינה שייכת למשפחת הדגניים.

מבחינה בוטנית שייך צמח הקינואה למשפחת הסלקיים ודומה לתרד.

מדובר למעשה בפרי גרגרי זעיר, המתפתח מאשכולות פרחים הגדלים על צמח דרום אמריקאי.

כל גרגר הוא הפרי של הצמח chenopodium, אשר נקרא בתרגום מיוונית "רגלי אווז", בגלל צורת העלים שלו.
צורת גרגר הקינואה כדיסקית וצבעו זהבהב, מזכיר בצורתו הכלאה בין גרגר שומשום ודוחן. בארץ קיימים זנים פחות מוכרים, שצבעם משתנה בין חום לאדמדם, וישנה אף קינואה שחורה.

הקינואה עטופה בשכבת חומר מבריק, הנקרא "ספונין".
שכבה זו מגינה עליה מפני מזיקים, ציפורים והקרינה החזקה בהרי האנדים הגבוהים.
ככל הנראה שכבת הגנה זו היוותה אחד מהגורמים העיקריים בהישרדות ארוכת הטווח של הצמח. החיסרון היחיד של הספונין הוא טעמו המריר ולכן יש לשטוף את הזרעים היטב, לפני השימוש.

הידעת?

* הקינואה טופחה במשך שנים רבות בתנאים אקולוגיים משתנים ולכן לא קיים "זן טהור".

* עלי הקינואה אכילים וניתן להוסיפם לסלט ירקות כעלים חיים, אמנם עדיין קיים קושי רב להשיגם.

* שבטים אינדיאנים משתמשים בקינואה לצרכים שונים, כגון תרופה המסייעת נגד ליחה מצטברת

בריאות ובצינורות הברונכיטיים, ו\או כסבון לחפיפת ראש ולשטיפת כלים.

* הקינואה מסייעת לתחושת רוגע והפגת המתח בקרב ילדים ומבוגרים, ולכן מכונה "דגן השינה".

* הקינואה מכילה כמות גבוהה יחסית של שומן, הרגיש לתנאי הסביבה החיצונית, ולכן מומלץ לאכסנה

בצנצנת זכוכית במקרר.

* לקינואה המבושלת טעם אגוזי עדין ומרקם רך ומעט פריך.

הקינואה קלה מאד לעיכול ומהירה להכנה ולכן מהווה מזון מומלץ ביותר עבור אנשים עם קשיי עיכול, תינוקות, ילדים, מבוגרים, ונשים בהריון.
בישול הקינואה קל ומהיר, ודומה בבישולו לבישול אורז: שוטפים את הגרגרים היטב (אין צורך בהשרייתם) ומבשלים בסיר עם מים במינון של 1 כוס קינואה על 1 וחצי כוסות מים. לאחר כ- 12 דקות הקינואה מוכנה.
יש להימנע מבישול יתר, אחרת היא הופכת לדייסה.

הקינואה מספקת תזונה מאוזנת לספורטאים, צמחונים ולכל אדם המגביל את תפריטו בקלוריות ושומנים.
מדובר בפחמימה מורכבת המתפרקת לאט ומאפשרת תדלוק אנרגטי של הגוף לאורך זמן.

רוב הספורטאים התחרותיים אוכלים קינואה כשעה לפני התחרות, מכיוון שהיא מתעכלת בקלות, מעלה את רמת האנרגיה בגוף, מקנה תחושת שובע, מסייעת על שמירת רמת הסוכר מאוזנת ומונעת התכווצות שרירים.
מבחינה ערכיה התזונתיים, הקינואה מהווה כמעט איזון מושלם של 8 חומצות אמינו חיוניות, התורמות להתפתחות רקמות ותאים בגופנו.
לכן ארגון הבריאות העולמי (WHO) דירג את איכות החלבון של הקינואה כחלבון מלא, הדומה באיכותו לחלב. לרוב ניתן למצוא חלבון מלא רק ממזונות מן החי כגון: בשר, דגים, ביצים, חלב ומוצריו. מזונות מסוג זה עשירים בד"כ גם בשומן רווי ובכולסטרול שמומלץ לצמצם את צריכתם.
הקינואה מכילה חלבון השווה באיכותו לחלבון מן החי, ועם זאת דלה בשומן רווי ואינה מכיל כלל כולסטרול.
בנוסף מכילה עמילן וסוכר, שמן (עשירה בחומצה לינולאית) , ויטמינים ומינרלים החיוניים לתפקוד תקין של הגוף, כגון: סידן, מגנזיום, אבץ, ויטמין E וויטמינים מקבוצה B.
כמו כן מכילה כמות גבוהה של ברזל, הדרוש למניעת אנמיה וחיוני להתפתחות יכולת הלמידה והריכוז בתינוקות וילדים. הקינואה עשירה בסיבים תזונתיים, החיוניים לתפקוד תקין של מערכת העיכול, לאיזון רמות הסוכר בדם בקרב סוכרתיים, להפחתת רמות הכולסטרול בדם ולהקניית תחושת שובע ממושכת התורמת להרזיה ולשמירה על משקל תקין.
כמו כן, הקינואה בעלת יתרון נוסף וחשוב: אינה מכילה גלוטן, ולכן מהווה תחליף איכותי וטעים לחולי צליאק (כרסת) , הרגישים לגלוטן.

חזרה